גבאי ואח' נ' עמינח תעשיות רהיטים ומזרונים בע"מ

פסק דין

ערעור על החלטת סגנית רשם הפטנטים (ז'קלין ברכה, להלן: "הפוסקת") מיום 20.11.2012 לפיה קיבלה את התנגדות המשיבה לבקשת הפטנט שהגישו המערערים (להלן: "ההחלטה").

רקע עובדתי

ביום 5.12.2006 הגישו המערערים בקשה לרישום פטנט, שמספרה 179840, ל– "התקן למיטת תינוק למניעת תסמונת מוות בעריסה". המערערים הסבירו בבקשתם כי המזרון נועד למנוע את אחת מתוך מספר הסיבות הגורמות למוות בעריסה. הפטנט הוא למקרה של הצטברות עודף דו תחמוצת הפחמן באיזור דרכי הנשימה של התינוק.

ביום 29.3.2011, הגישה המשיבה התנגדות לבקשה מנימוקים שונים, ובין היתר בשל העדר התקדמות המצאתית והעדר יעילות לפטנט המבוקש.

הפוסקת קבעה בהחלטה כי אומנם יש בפטנט המבוקש התקדמות המצאתית, אך המבקשת לא הוכיחה את יעילות הפטנט במניעת אחד הגורמים למוות בעריסה, ועל כן דחתה את בקשת הפטנט.

לפיכך הגישה המבקשת את הערעור דנן, שנסוב בעיקרו על סוגיית היעילות של הפטנט המבוקש. המשיבה הגישה ערעור שכנגד, בו טענה כי שגתה הפוסקת כשלא דנה בחלק מטענותיה ובכך שקבעה כי בפטנט המבוקש מתקיימת דרישת ההתקדמות ההמצאתית לפי סע' 3 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 (להלן: "החוק"), שעה שלמעשה אין בו חידוש לאור מחקרים שהתפרסמו.

דיון

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוגשו ע"י ב"כ הצדדים, נחה דעתי כי אין מקום להתערב בהחלטת הפוסקת.

הלכה היא כי במקרה שמוגשת התנגדות לרישום הפטנט, נטל הראיה להוכיח את יעילות ההמצאה מוטל על מבקש הפטנט. (ראו: ע"א 665/84 סאנופי בע"מ נ' אוניפארם בע"מ, פד"י מא(4) 729, בעמ' 737 (להלן: "עניין סאנופי").

המשיבה מצידה הביאה תצהיר של יצחק רגב, מנהל אגף הנדסה ופיתוח בחברה המתנגדת (להלן: "רגב"), וכן חוות דעת רפואית של פרופ' יעקב סיון (להלן: "פרופ' סיוון"), מומחה ברפואת ילדים ובטיפול נמרץ לילדים. פרופ' סיוון קבע בחוות דעתו:

"יעילות המזרון במניעת הפרעה בחילוף גזים (חמצן ודו-תחמוצת הפחמן) או בשיפור כלשהו בחילוף הגזים לא הוכחה בתנאי מעבדה. עצם קיום החללים והתעלות וסדין רשת מעליהם אינו מהווה הוכחה לכך שללא אמצעי עזר מכני אשר יביא לזרימת אוויר תתקיים זרימת אוויר ו"סירקולצית אוויר" מספקת ומתאימה באופן עצמוני דרך התעלות ודרך חורי הרשת הצפופה המהווה התנגדות לזרימת אוויר." (עמ' 7 לחוות הדעת).

ובהמשך:

"בתשובתם (סעיף מס' 1 בסיכום, עמ' 5) טוענים הממציאים שמדובר באמצאה "שהינה בעלת חשיבות רבה להצלת חיי תינוקות" (ההדגשה במקור). טענה כזו חייבת להיות מבוססת על תוצאות של מחקר מבוקר אשר עמד בסטנדרטים מחקריים ולא על תיאוריות "הגיוניות" לכאורה אשר לאדם שאינו עוסק בתחום אולי נראות "הגיוניות" אך למי שמכיר את הנושא ואת הספרות ברור שאין מדובר בדבר שהוכח אי פעם."(עמ' 7 לחוות הדעת).

גם בחקירתו חזר פרופ' סיוון על הדברים הנ"ל. אינני מקבלת את טענת המערערים כי פרופ' סיוון, הודה בעדותו ביעילות המצאתם. ציטוטיהם של המערערים סלטקיביים ביותר וקטועים ומוציאים את דבריו מהקשרם, כאשר מהמשך דבריו ברור כי אין הוא מודה ביעילות המצאת המשיבים, אלא טוען כי חייבים להוכיח יעילות זאת:

"כלומר, אתה לא מנטרל פה את הסיכון של הילד, על ידי המזרון הזה, אתה יכול אולי להשפיע. אבל גם זה דורש הוכחה שהפטנט הזה שלכם, שהרעיון שלכם הוא יעיל במה שטוענים. אני אומר, הדבר הבסיסי הוא לא הוכח, לא נעשה ניסוי קליני וזה מה ש, זה מה שמבחינתי הוא דבר שהוא לא יאפשר את זה". (נספח ז' להודעת הערעור, עמ' 23 לפרוט' מיום 18.7.2012, ש' 15-19).

"אני אומר לך, יכול להיות שאתה צודק, רק אני לא רואה פה הוכחה" (שם, עמ' 26 לפרוט', ש' 1).

מנגד, המערערים לא הביאו כל ראיה, או ראשית ראיה מטעמם. הפוסקת, בהיותה הערכאה הדיונית, היא המופקדת על הליך גביית הראיות ושקילתן והגיע למסקנה:

" כנגד טענות אלה מפיו של איש מקצוע בתחום הרפואה לא הוצגו ראיות או תוצאות של מחקר או בדיקת מעבדה... בהעדר פירוט ממצאי ניסוי כלשהו בבקשת הפטנט ובהעדר ראיות לניסוי כאמור במסגרת הליך ההתנגדות עליי לקבוע כי מבקשי הפטנט לא הרימו את הנטל. אכן הצעותיהם של מבקשי הפטנט נראות הגיוניות, אך הם אינם בעלי מקצוע בתחום. בהעדר ראשית הוכחה ולו תיאורטית פיסיקלית לא אוכל לקבוע כי האמצאה אכן מקיימת את שהבטיחה, דהיינו זרימת אוויר תמידית לתינוק השוכב על בטנו".

(סע' 63 להחלטה, עמ' 16).